באסיה, באופן מסורתי, נהוגים שירותים הנקראים שרותי כריעה (בית שימוש בול-קליעה). תאכלס, כמה הגייני / הגיוני לשבת על אסלה שמישהו אחר כבר נהנה משרותיה..?
ויש לזה גם אפקט בריאותי, כך אומרים. יציאות באופן טבעי יותר בתנוחה זו. הקץ לטחורים.
אבל לנו, למערביים, צריך להעביר השתלמות בנושא שירותי כריעה. כך לפחות התרשמתי בטיול לביג'ין. שם, למרבה הפלא, דווקא ליד אתרי התיירות הנחשקים ביותר, בית השימוש היה בצורת שרותי כריעה. וכמה שהחברים לטיול קיטרו…
אני דווקא אוהבת, אבל זה בגלל היותי בעלת גן ירק עצום ומרחבי גינה, המחייבים אותי לגמישות יתרה.
כמובן, כשמדובר ברמה גבוהה יותר של טיול, יש מצב שלא תפגשו בתי שימוש אלה כלל.
ואולי תפגשו דווקא באסלה יפנית- כזו עם "מסוף מחשב" – היודע לכוון את זרם המים לפתח הרצוי. לחמם את האסלה ועוד שרותי בידה מתמיהים. הכל בלחיצת כפתור. (המלצה : לכו לבדוק את השירותים הציבוריים בטרמינל 21 בבנגקוק).
כשאתם מוצ'ילרים תפרנים, אתם בוודאי מכירים את הפטנט הידוע, בשרותים מערביים ציבוריים רגילים: עולים על האסלה ממש. בנעלים / כפכפים ואז כורעים, מבלי לשבת למעשה על האסלה.
שלא נספר חלילה – מה עושים בטרק בנפאל, בלילה כשקר?… 🙂
או אולי אתם מאסכולת "האסלונית" – שימוש בנייר / נילון לכיסוי מוחלט של מכסה האסלה – ואז מתיישבים עליה לצורך עניין מספר שתיים.
זוכרים את השירותים המשתפים בגסט האוס? בהם טוש מקלחת ואסלה גם יחד. הכל בו זמנית
וכיום, כשאנחנו מגיעים לחדרנו בבית המלון. אנו מצפים לאסלה מערבית מבריקה וללא רבב וסומכים על שנוקתה במיוחד עבורנו. כדי שלא נערבב חיידקים שאינם שלנו, עם אוכלוסית החיידקים המקומית שלנו. האם יש איזה סימן מוצפן בקיפול נייר הטואלו למשולש? שנדע כי החדרנית ביקרה בשירותים שלנו ועשתה מה שעשתה בהם?…
ולסיום, וליציאה טובה וכספרנית המושב אני ממליצה לכם לקרוא את הספר הנפלא "תחושת בטן" – הכל על כל מה שקורה לנו שם בפנים, כולל יציאות וחיידקים ושאר תולעים.
אז אילו שירותים אתם אוהבים ?…