בהו-הין שוק הלילה הוא חגיגה
מכיוון, שהו-הין, היא בראש ובראשונה יעד חביב ומאוד פופולארי לתאילנדים עצמם, יש בעיר ובסביבתה מגוון יפה של שווקי לילה, כי זה מה שהמקומיים אוהבים: לצאת לבלות בלילה, לאכול ולשתות.
תחילה גילנו את שוק הלילה הישן של הון-הין. שוק חביב ממוקם במרכז העיר. בעיית חניית הרכב נפתרה, כאשר גילנו כי המקומיים, חונים, ברחבת המקדש הסמוכה לשוק וכך תמורת 20 באט (ועוד 20 באט לשומר, שלא יקטר כי המקומות שמורים למתפללים) – חנינו ממש בסמוך לשוק.
האמת, בדרך כלל אנחנו מעדיפים מונית מאשר להתניע את הרכב השכור ולנהוג למרכז העיר, אבל כשבררנו את מחיר המונית מהמלון, הסכום היה אמור להיות כ500 באט- עד לשוק לכיוון וזה יקר מאוד , גם במושגים ישראלים.
כאמור שוק לילה נחמד ובו דוכני אוכל ושמונצ'ס, כצפוי. וגם מגוון מסעדות: מיקרות ועמוסות בסועדים ועד זולות ועמוסות בסועדים.
הפתעה נעימה ביותר, ציפתה לנו כשהחלטנו להמשיך עוד כמה קילומטרים עד לשוק "הציקדה". שם מצאנו הכוונה מסודרת למקום חניה ! שוב במחיר שפוי לחלוטין. ובמקום שוק אחד – מצאנו שלושה שווקים הצמודים זה לזה.
האחד, שוק לילה רגיל, של דוכני אוכל ודוכני בגדים, כדוגמת השווקים התאים הטיפוסיים.
לידו שוק "תמרינד" – שוק אוכל מקסים: את האוכל קונים בקופונים, כמקובל במרכזי האוכל ולאורך השוק פרוסים דוכני אוכל רבים ומדליקים. האוכל טעים וזול וניתן בכלים חד פעמיים.
ואז הגענו לשוק ה"ציקדה" והוקסמנו – שוק אוכל, אבל יוקרתי ביותר. הגשת המטעמים נעשת בכלי אוכל לכל דבר. הקנייה בקופונים והאוכל – גורמה. לצד השוק מופעי מוסיקה חיה ותאטרון וגם שוק אומנים, אשר מוכרים מיצירותיהם המקוריות. פשוט מקום מגניב.
כל השווקים, למרות כמויות האנשים, מתנהלים בשלווה ובשקט, ללא צעקות וללא זבל על הרצפה. יש לנו, בהחלט, מה ללמוד מהתאילנדים, לגבי ניהול שווקים.