יום מופרע בהחלט בדרכים : מצ'אנג ראי לצ'אנג מאי
עזבנו בעצב את פינת החמד שלנו – המלון הנהדר בצ'אנג ראי והתחלנו לרדת לכיוון צ'אנג מאי. כארבע שעות נהיגה מפרידות בין שתי הערים הגדולות, כך הראתה לנו המפה. תלוי בבחירת המסלול וקצב הנהיגה.
אבל, אולי אני צריכה להתחיל אחרת…
בחרנו לטייל בצפון, בעצם בגלל המקדשים התלויים של Wat Chaloem Phra kiat
מקדשים שעד כה, כלל לא ידענו על קיומם, עד שמצאתי תמונה שלהם בבלוג הנהדר של Thilandtripcanvas.
הצצתי בבלוג והחלטתי "לאמץ"… וכך נבנה מסלול שבסופו של דבר יביא אותנו למקדשים התלויים.
Wat Chaloem Phra Kiat
לאחר כשעתיים וחצי מצ'אנג ראי התחילו לבצבץ מראשי ההרים, הכיפות הלבנות – הסטופות של Wat Chaloem Phra Kiat. תמהתי, האם לשם מועדות פנינו?
הגענו. היה ברור לנו שיש איזוהי דרך הגיונית לעלות לראש ההר, אלא שלא. היו לנו מחשבות של ויתור…
ואולם הקפצה לתחילת המסלול בטנדר פיק אפ בעלות של כ270 באט לתייר מערבי, זיכתה אותנו בכרטיסי נייר מושקעים.
הגענו לתחילת המסלול בכפכפים ועם בקבוק מים קטן והרבה חששות, שאנחנו נעפיל?…
מאז הר פופה במינאמר נעשנו חשדניים בנוגע לטיפוס למקדש גבוה…ממש, אבל ממש, קיוונו לאיזה רכבל או מעלית או לפחות חמור משא נחמד?…
ואז ראינו את הגברת העירונית הזו, מעפילה בהר.
בתנועות ידיים חינניות הבהרנו לה, שאם היא עולה, גם אנחנו עולים.
עלתה. אנחנו עלינו. בסוף הגענו לפיסגה לפניה.
הגענו הידד! הנוף הנשקף היה מעורר השראה ומצב רוח.
וגם זכינו לקיים מצוות עלייה לרגל ושימחנו איזה אל.
ואז נשארה לנו רק הירידה. זו שתמיד מגיעה אחרי עלייה…
הדרך הארוכה לצ'אנג מאי עדין חיכתה לנו. התחלנו לנסוע.
מצאנו עצמנו בדרך מתפתלת בתוך יער שאינו נגמר.
תחילה, נהנו מהנוף בקרחות היער. אחר-כך, היער התעצם. הדרך התפתלה. נזכרנו בדרך המתפתלת לפאי...
הפעם התפתלה לנו הדרך אפילו יותר. ללא שום אפשרות עצירה בשולי הדרך. השמש שקעה ואנחנו עדין ביער. לאט לאט מחוון הדלק החל להראות סימני מצוקה וגם אנחנו.
באיזה שלב שהוא, החלו לצוץ כפרים קטנים ביער. אם יש כפרים, ויש כלי רכב, מוכרחה להיות איזו תחנת דלק מקומית. מצאנו. למעשה מצאנו ארון תדלוק קטן. הכנסנו כמה שטרות ויצא דלק. מלאי הכרת תודה מהרנו להמשיך לכיוון צ'אנג מאי.
הלו, חכו רגע… טרם נגמר היום.
הגענו למלון בצ'אנג מאי רעבים ביותר. משולהבים מתמיד, פרועים כרגיל.
החלטנו ללכת למסעדה בקרבת מקום. שמונה דקות נהיגה מהמלון.
מצאנו עצמנו במסעדת פאר : המטבח של דויד. David's Kitchen.
האמת, לא הספקנו ממש להבין לאן נקלענו. כי נאמר לנו שאין מקום משום שלא הזמנו מראש. פנינו לעזוב ואז הופיע דיויד…
סוף מפנק ליום מרגש: דיויד התגלה כיהודי חם ומקסים, הזמין אותנו לאכול במסעדה. מצא לנו שולחן בחדר המהודר, בין כל האנשים המהודרים. התפריט המערבי ערב לחיך שהסכים להעתר בשמחה למנעמי הפרמזן והחמאה, אחרי שבוע אסייתי עז ויום מפרך.
אין ספק, סיום טעים בהחלט ותודה לדיויד שקיבל אותנו במסעדת הפאר שלו.
למרות הופעתנו המרושלת, למרות האבק על הבגדים והכפכפים המקומיים.
לעוד טיולים באזור צ'אנג ראי לחצו כאן וגם כאן.
ליוד טיולים באזור צ'אנג מאי לחצו כאן.
צ'אנג מאי ינואר 2019