הנוף היפה מתגלה די מהר ורק מקרוב עומדים על גודלה של החווה.
החווה מתוירת כהלכה, אבל ערוכה לקלוט כמויות עצומות של מבקרים. התפעלנו בהחלט מהיעילות ואחזקת המקום. אולם לכוס תה חם לא הצלחתי להגיע. במפתיע, מכרו במקום אך ורק תה קר בכמה נוסחים בתוספת דאמפלינג מקוריים במלוי תה.
נהננו אם כך, מכוס תה ירוק מתוק וקפוא, ביחד עם עוד כמה מאות תיירים, בנוף המקסים הזה.
שם מצאנו מכלול תיירותי גדול, הכולל גנים בוטנים שלווים עתירי סחלבים. (כניסה – 180 באט לאדם), מסלול הליכה על גשרים בגובה הצמרות (עוד 120 באט), שוק צמחים יפה, שוק דוכני עבודות יד צבעוני. מסעדות, שירותים ועוד. המקום הומה תיירות מקומית. זרים לא ממש.
הרגשנו אמיצים לאחר שצלחנו את מסלול צמרות העצים. ויתרנו על האומגה שבסוף המסלול בטענה שאנחנו זקנים מדי.. "POO YAI".
מאחר כי נפתח לנו התאבון, בעקבות ה"אומץ הרב" שהפגנו, מצאנו אוכל טעים במסעדה שממול. אפילו מנה צמחונית מרובת פטריות עבורי.
כשעה וחצי נסיעה מפרוייקט דוי טונג, נמצא אזור משולש הזהב הומה ממבקרים. לאוס וקמבודיה בהישג יד.
לו היינו מתכננים אחרת, או מגיעים מוקדם יותר, היינו קופצים על סירות הנהר, המביאות אותכם לשוק תיירותי בצד הלאוסי של המקונג. (דרוש דרכון למעבר הגבול). אבל הזמן הזהוב של אחר-הצהרים הגיע. שוק תיירותי לאוסי, לא ממש היה בראש מאווינו. ויתרנו. הסתפקנו בסיור זריז על הטיילת ובזהב המתנצנץ לעת שקיעה.
משם, התגלגלנו בחזרה בכבישים הנוחים והמשולטים עד למלון המקסים שלנו בצ'אנג ראי.
על המקדשים המשוגעים בצ'אנג קראו נא בפוסט הבא שמסתתר כאן.
צאנג ראי ינואר 2019