במונאר – מטעי תה מאופק לאופק, נוף משגע !
הדרך המתעקלת למונאר, מאתגרת ללא ספק ומעלה בגרון, מאכלים הודים מתובלים, שנאכלו לא מזמן. נהגינו, לחץ ארוכות ורבות על צופר המכונית, מזהיר את הבאים ממול.
הנוף הנשקף מבעד לחלונות המם אותנו. הרגשנו שאנחנו ממש בתוך ציור: "נוף מצויר בתה". מבט מקרוב על שיחי התה, הראה שכולם גזומים בקו אחיד. התברר לנו, כי את קטיף התה, כל שבעה ימים מחדש, מבצעות נשים בלבד, שהן בעלות אצבעות עדינות . יתכן וזו אגדה שובינסטית, המאפשרת לגברים הודים להשתמט ממלאכה קשה כזאת, ובמציאות ההודית , רק נשים יכולות לקטוף במטעי התה. העובדות, ברובן פועלות המגיעות לקרלה ממדינת טמיל-נאדו, הענייה יותר מקרלה. וזה מלמד, כי לכל מדינה, יש פועלים זרים, עניים אף יותר. המגיעים, ממדינה אחרת. לעבוד בעבודות קשות, שהמקומיים לא ממש אוהבים לעשות.
חוץ מלהתלהב מהנוף המדהים, טיילנו במטעי תבלינים וצמחים איורוודים. בבתי חרושת לתה. בשוק מקומי מקסים ובו ירקות מענינים שמעולם לא ראינו קודם. "אנחנו עשיתי" מסג'ים איורוודים, קרלה סטייל. מלאי שמנים ארומטים (בהודו, מסתבר, שנשים עושות מסג' לנשים וגברים – מסאג' לגברים. היה מישהו בינינו, שלא אהב את הבחירות הללו והיתה מישהי בינינו, שהרוויחה יותר מסאג'ים על סמך עובדה מצערת זו). מופעי קתאקלי ואמנות לחימה מקומית וכמובן שלגמנו הרבה מאוד צ'אי הודי משובח הגדל במטעי התה שסביבנו.
בסיכום עולמי, אחד מהנופים היפים ביותר שדגמנו.
מונאר פברואר 2010ב