רציתי לגלות לכם, שטופו אני מכינה לבד. לא קונה. כי אחרי שמתרגלים לטעם הטבעי של טופו שעמלים עליו, אי אפשר לחזור לטופו תעשייתי.
את הטופו, הכרתי לראשונה בשנות ה-80 ביפן. שם הטופו ה מפורסם בטריותו (מכינים אותו כמוצר טרי יום יום) ובפשטות הגשתו. (טופו טרי עם מעט רוטב סויה ושבבי עירית.., כך שרק העדינות מדברת.)
כשחזרנו לארץ, לאחר הטיול הגדול. לאחר כשנתיים טיול. בין שאר הדברים שהופתענו לא לגלות בארץ, היה טופו. וכמה שאני, כצמחונית, התגעגעתי אליו. לא היה אינטרנט, שממנו יכולתי לדעת, כיצג להכינו. כמו היום וגם בהמשך, בסוף שנות ה-90, כשישראל, גילתה את הטופו. את הערבה, בו אני חיה, עדין לא גילה הטופו, או יצרניו ומשווקיו.
רק בשנים האחרונות. גיליתי כי בעצם, הכנתו אינה כה מסובכת, אלא דורשת השקעת זמן.
בקמבודיה, בסיאם-ריפ, הלכנו לראות כיצד מכינים טופו מקומי.כדי לגלות, אולי, טכניקות שאינני מכירה. מסתבר, שאין זה מאכל מקומי כלל. כלומר הקמרים העתיקים, לא הכירו טופו. אבל הסינים והטבעונים החדשים, הם קלינטורה טובה ועל כן, יש איש, המכין כל יום טופו, למסעדות בסיאם ריפ. תנאי הסנטיציה לא משהו. אולי עדיף היה שלא לראות…
בכל מקרה, כך אני מכינה טופו:
משרים את פולי הטופו לילה.שוטפים. מבלנדרים בתוספת מים. סוחטים לסיר גדול. חוזרים על הפעולה כשלוש פעמים, עד שרואים, כי סחטנו לפולים את כל המיץ. מרתיחים תוך כדי ערבוב. מסירים את הקצף שנוצר (שכבת ליכלוך).
אחרי רתיחה של כ5 דקות, ניתן להוסיף את החומר המגבן, שהוא בד"כ חומץ תפוחים אורגני או מיץ לימון. משהים קצת, עד שהתערובת נפרדת למים וגבן. מסננים את הגבן מהמים. מעבירים לתבנית מרופדת בחיתול. מניחים משקולת ומחכים מעט. את הטופו המוכן, יש לשמור בקופסא אטומה בתוך מים זכים. כל התהליך עורך כשעה.