מטיילת

סתם אישה. גרה אי שם בערבה המדהימה.

מטיילת כל יום מגן הירק ועד ללול התרנגולות

ובזמנים אחרים ואהובים ביותר.

מטיילת במזרח.

תמר ליפשיץ

החיים בערבה אהובים ומחייכים אלי, אבל לפעמים חייבת שינוי. חושבת כי אם הייתי גרה במזרח, הייתי שמחה לטייל לערבה…

ככה זה כשאתה בסך הכל בן אדם שדומה לחתול. מתפנק, נהנה בממלכה שלך אבל גם מת מסקרנות לדעת מה יש שם, במקום רחוק, במקום אליו אינך רגיל…

ואז נוסף הקסם של לחזור הביתה בסוף הטיול.

אוהבת לטייל במקומות אשר תרבותם שונה. אנשים שונים. אווירה שונה. ריחות שונים. הצבעים אחרים. המאכלים מעוררי דמיון, אלים ואלות. מקדשים ועתיקות. שווקים, מסעדות רחוב ודוכנים. אבק וענני מונסון. חיוכים וגם קצת הטרדות…
הכל במידה.

אחד הדברים האהובים עלינו, לראות המלצות על מקומות יפים בעולם ולומר לעצמנו בלב: כאן היינו וגם כאן… ואיזה יופי, שלמדנו לאהוב לטייל, בשלב כה מוקדם בחיינו. ואיזה יופי, שאנחנו עדין מטיילים, שכל חלומותינו וממוננו, מושקעים בטיול ומה שרכשנו במהלך הזמן, רגעים וחוויות במקומות רבים ורחוקים, אין לו תחליף.

את מדינת תאילנד אימצנו לליבנו כבר בתחילת הטיול הגדול. התאהבנו באנשים, בנופים, בתרבות, בנימוס ובדרך ארץ. 
החיים כיוונו אותנו לגור עם התאילנדים גם בישראל. כמושבניקים בערבה.
סוג של מובלעת תאילנדית בתוך ישראל ואיזה כיף שכך.

כאשר אני פוגשת אחד מהם, בדרך לצרכניה, אני שמחה לחייך ולומר: "SA WAT DEE". מרגישה לרגע, בבית. בתאילנד.