הזהב הצהוב של מדינת קרלה

מדינת קרלה –  סוג של הודו רכה יותר. זהובה יותר. פחות קשוחה. קלה יותר לעיכול.

העץ הלאומי של  מדינת קרלה נקרא : קניקומה או אמלטס (Amaltas or Kanikonna)

העץ פורח לקראת ראש השנה ההודי בקרלה, הנחגג ב14/4 בשונה משאר מדינות הודו. על פי המסורת, האמא, מכינה את הבית לחג: מנקה ומטהרת (מזכיר לי את נקיונות פסח) ומכינה את הבית לפוג'ה חגיגית. עיקר הפוג'ה יהיה מגש גדול עליו עורכים פירות, מטבעות כסף, ממתקים , פרחים ובעיקר פרחי הקניקומה, שאי אפשר בלעדיהם. הילדים נלקחים לפוג'ה, בעינים עצומות. כאשר הם פוקחים את עיניהם, הדבר הראשון שיראו יהיו המגשים החגיגיים. היום נמשך, כאשר הילדים מתרוצצים בין הבתים ומקבלים מטבעות למזל וברכה.(הסבר מפי הנהג שלנו בקרלה: סנדוש בעל השפם)

במדינת קרלה, הכל רגוע יותר. שלו יותר. פחות מלחיץ.
אסור לקבצנים לקבץ נדבות ברחובות וזה עוזר לנו כתיירים. (להם כנראה פחות).

בקרלה נקי יותר ממדינות שכנות. (בעיקר אם מגיעים ממדינת טאמיל-נאדו, המאוד לא נקייה, בלשון המעטה).

אחוז המשכילים במדינה, הוא הגבוה ביותר במדינות הודו. הנופים מדהימים, המסאג' משובח והאוכל מצוין.

ואם בחרתם לנסוע בפעם הראשונה להודו, נראה שזה יעד מצוין אך ורק בעונה המומלצת. מעבר לזה, חם ולח בצורה מוטרפת.

מסלול טוב בקרלה, יכלול כמה מקומות שאין להחמיץ: מונאר, שיט בנתיבי המים באזור כומרכום-אלפי, וורקלה וקוצ'ין עצמה.

הכל תלוי בזמן אשר הקצבתם לעצמכם לטיול ובדרך בה אתם מטיילים. את הטיול שלנו, ערכנו בעזרת נהג ורכב וזה איפשר לנו להגיע ליותר מקומות בפחות זמן.

"בואו, תטעמו משהו" – הזמינו אותנו עינהם של בני המשפחה בדוכן המשפחתי שלהם בחצר המקדש במדינת קרלה

למקדשי קרלה, אסורה הכניסה למי שאינו מאמין בודהיסטי. אבל הסיפור האמיתי שלהם, מתרחש בחצר המקדש, שהיא בדרך כלל שוק גדול, עליז וסגנוני.
ואם להיכנס לקודש קודשי המקדשים חפצתם, כדאי שתשנו יעד, למדינת טאמיל נאדו השכנה. היא מדינת המקדשים האולטימטיבית ואין לה מתחרים בנושא.

לפעמים, מה שנחוץ הוא רק אהבה וחיבוק.  באשראם האם המחבקת מחלקים אהבה ללא תנאי.  רצוי לבדוק מראש באתר כי אמה, האם המחבקת, נמצאת באשראם ולא במסע מחוץ לו.
לא יצאנו מגידרנו, אבל אני מכירה חברות אשר נוסעות כל שנה לאשראם הזה במיוחד.

השפה המדוברת בקרלה נקראת מלאילאם, נשמעת עגולה ומצחיקה. אנשי קרלה בעלי עור שחום יחסית. כיאות למדינה טרופית חמה ולחה. אנשים חביבים וצנועים שאינם מציקים יחסית לשאר ההודים.

ארץ טרופית שגדלים בה סוגי תבלינים אקזוטים רבים כמו פלפל ירוק או שחור, הל (קרדמון), מוסקט, קינמון וכדומה.

פרט לטיולים מהנים מאוד בגנים איורוודים בוטניים ומטעי תבלינים, התבשילים מצוינים ואין כדוגמתם בהודו כולה.

אפילו אורז מיוחד יש בקרלה. גרגיריו שמנמנים וגדולים מאוד. שונים בצורתם ובטעמם מהאורז הבאסמטי, השולט במאכלי האורז של הודו כולה.

הבננות של קרלה – גאווה לאומית

לפחות כך סיפר לנו הנהג החביב שלנו סנדוש.

הידעתם שלעלי הבננה עצמם סגולות רפואיות? לא סתם, מגישים בהודו את הטאלי המסורתי, על עלי בננות. בדרך זו, גם נחסוך בכלי הגשה וגם נרוויח סגולות בריאות  טובות מעלי הבננה המשמשים כצלחת חד-פעמית.

מכל סוגי הבננות שדגמנו, אהבנו ביותר את הקטנטנות, אשר גודלן כאצבע.

מטעי הקוקוסים הרבים, של קרלה, מספקים גם הם תוספת עשירה למזון, ההמתבשל ברובו בחלב קוקוס. מקסים לעצור בבתי מלאכה הקטנים הנמצאים לצד מטעי הקוקוס ולצפות כיצד מנוצלים האגוזים לתעשייה: יצירת חבלים, אריגים, כלים, שטיחים, חמרי בערה ואפילו דשנים. ואולי תמצאו גם מקומות בהם מפיקים סוכר קוקוס, שמן קוקוס וקמח קוקוס, הנחשבים כמאכלים בריאותיים בטרנד העולמי העכשווי.

לעיר קוצ'ין הגענו בערב פורים וכך הצלחנו להתרגש בתפילת פורים בבית הכנסת העתיק של קהילת היהודים הלבנים מגירוש ספרד. וגם התארחנו למשתה פורים בקהילת היהודים המקוריים של קוצי'ן המקסימים ביותר.

אם תסתובבו ברחבי העיר קוצ'ין, תוכלו למצוא מגיני דוד רבים, בחצרות ובבתים, שריד לקהילת יהודי קוצ'ין המקורית. קהילה שרובה כבר עלתה ארצה. בלחש, סיפר לנו מוכר בחנות, כי הם מאוד מתגעגעים ליהודים שלהם, שעזבו את קרלה ועלו ארצה. במקומם, הוסיף ולחש, הגיעו אחרים, פחות אהובים.

בקיצור, יעד טרופי, המשלב, נופים משובחים, מאכלים טעימים ביותר, תרבות עשירה ואפילו חוף ים, הכל במידה שלא תוקפת אתכם, כמו שהודו יודעת לעשות.

הדבר היחיד, שהיה חסר לנו בביקור במדינת קרלה, הייתה האומנות על כל סוגיה. בשבילה צריך כנראה להגיע לרג'סטאן הצבעונית. זה כבר סיפור אחר.

קרלה פברואר 2010