כאשר צמחונית רעבה מטיילת בטאיפיי כצמחונית אדוקה, אני מבלה זמן ניכר בחיפוש אחר אוכל צמחוני טעים במדינות זרות. וכן, גם בארצנו הקטנה. לא תוכלו לתת לי מנת פסטה ברוטב ולצפות שאהיה שבעה ומאושרת… אולי… רק באיטליה. כל מדינה בעולם והקושי למצוא בה אוכל מקומי צמחוני וטעים. טאיפיי הפתיעה ובגדול. הכינותי מראש משפט חשוב בסינית: wǒ
גבעת הקייץ – ספר אשר יקח אתכם לירקרקות המרגיעה של מעבה היער. מומלץ לימי החמסין שלנו. קיץ ישראלי. בילדותי, גרתי בשכונת אברמוביץ בראשון לציון. ממש ליד הבית עמד נטוע היטב באדמת ראשון גן אדיר וגדול, בעיני הילדה שלי – "גן שטיין". ובליבי היה הגן ל"יער שטיין". הגן, היה מוקף בשדרת ברושים גבוהים ובשביל עפר ותמיד
קראו נא את הספר הזה: "הדרך הארוכה אל החוכמה" מאת יאן-פיליפ סנדקר בספר, אגדות עם בורמזיות, המאפשרות הבנה נכונה יותר, של המגוון האתני והאנושי הרחב של אנשי בורמה. אגדות תמימות של עם מקסים. וכמו חיי המקומיים, שאינן פשוטים כלל, במציאות הדלה של בורמה, כך גם האגדות. רובן, אינן מסתיימות בסוף טוב. מצחיק לקרוא את סיפור
כשמטיילים משך זמן ממושך, קשה לקנות מזכרות רבות ולשאת אותם משך הטיול. עם השנים והטיולים בעולם, סיגלנו "מיומנות" רכישת פריטים קטנים ומגניבים אשר אינם מכבידים על התרמיל / מזוודה. האוסף שלנו, ממשיך לגדול עם השנים ואיכשהו, תמיד נמצא להם מספיק מקום על המדפים. והאבק המדברי…?… הוא מקומי לחלוטין. והשם : "אלוהי הדברי הקטנים" מגיע מהספר
באסיה, באופן מסורתי, נהוגים שירותים הנקראים שרותי כריעה (בית שימוש בול-קליעה). תאכלס, כמה הגייני / הגיוני לשבת על אסלה שמישהו אחר כבר נהנה משרותיה..? ויש לזה גם אפקט בריאותי, כך אומרים. יציאות באופן טבעי יותר בתנוחה זו. הקץ לטחורים. אבל לנו, למערביים, צריך להעביר השתלמות בנושא שירותי כריעה. כך לפחות התרשמתי בטיול לביג'ין. שם, למרבה
איזה ספרים לקחת לטיול? התלבטות ידועה שיש לה פתרון דיגיטלי...
כיאות לספרנית הבית שלכם ולאחר קפיצה קטנה להודו, רשימת ספרים שכדאי לקרוא כהכנה לטיול בהודו ספרים שעשויים להקל עליכם לעכל את המקום העצום הזה ושמו הודו: הרבה לפני תחילת הטיול, רצוי לקרוא את הספר האלמוותי של קרליבך : "הודו יומן דרכים" – קרליבך, ביקר בהודו בשנת 1954 ואת רשמיו מהודו כתב בספר. אין עוד
רצוי לקרוא לפני נסיעה לקמבודיה
בקנצ'נבורי שבתאילנד, נמצא מקום הנקרא #Helfire_pass - "דרך בורמה" בתאילנד. במלחמת העולם השנייה, החליטו היפנים לחצוב ביערות הטיק והבמבוק של צפון-מערב בנגקוק, דרך למסילת ברזל, אשר תחבר אותם עם כוחותיהם בבורמה. התאים איפשרו זאת ומנעו בדרך דיפלומטית, מלחמה ביפנים והיפנים החלו בבנית התוואי המסובך והמופרע הזה, אשר גבה חייהם של כמאה אלף עובדי כפייה,