בג'יפור העיר הורודה החלטנו החלטה אמיצה. לרכוש חמישה כדי חרס ולשלוח אותם לארץ. ולא סתם כדים. ולא סתם משלוח ולא ממש עכשיו, אלא זיכרון. אז הנה, אני מספרת: אי אז, בשנות ה80, בטיול הגדול סביב העולם, הגענו לג'יפור. סוף טיול ארוך ברג'סטאן. וכמו תמיד, אנחנו מתלהבים מזוטות של חיי יום יום. מיקדנו את העניין בכדי
מקדש דילווארה בעיירת ההר מאונט אבו - עוצרים נשימה
את א'הר גילנו במקרה וטוב שכך. להיות באודיפור תמיד כיף ולא משנה כמה פעמים היינו קודם. עיר הודית מתוקה.אז כמו תמיד אצלנו, חיפשנו מקומות שטרם היינו בהם וכך מצאנו את א'הר אוסף נטוש של מצבות המושלים של אודיפור. האתר, קרוב מאוד לאודיפור. לאתר הסגור בשרשרת מחלידה ובריח, יש שומר, שמאוד שמח לפתוח לנו ולהרשות לנו להעיר
לשתות לאסי זעפרני הכי טעים שיש בהודו: לאסי זעפרני : טעים ביותר בכיכר השוק בג'ודפור רג'סטאן. אבל אם אתם לא שם כעת:קחו רוויון. השרו קמצוץ חוטי זעפרן אמיתי (היזהרו מחיקוים – סיבי קוקוס צבועים באדום) במעט מים רותחים לפחות כשעתיים. הכינו מעט אבקת הל טחון. ערבבו הכל עם מעט סוכר, על פי טעמכם. מוסיקה הודית
לרגע, הפכתי אני והמצלמה לאטרקציה המקומית ברחובות ג'יפור. כי בהודו, אף פעם לא משעמם. ג'יפור העיר הורודה 2011
כך מכינים מלימון אחד, לימונדה לשניים. ולמרות שהיה חם ומאוד רצינו לשתות כוס לימונדה הודית, לא שתינו. חששנו לבאות. ובתמונה : אני ושומר הסף, במלון בפושקאר 2010
הגענו למלון בעיר הורודה ג'יפור. אואזיס בלב מדבר. מבעד לחלון, נשקף אגם ובו ארמון מלכות, לא יכולנו לבקש נוף יפה יותר. נקישה קלה בדלת ובחור הודי שחור עיניים,שחום ויפה, מציג עצמו כחדרן שלנו ושואל האם לפרוק עבורי את המזוודה. עודי מתפלאת ובליבי חשבתי, שדווקא יהיה אחלה, אם בשובי הביתה, יצוץ צעיר כזה, זהה, ויבקש לעזור
לא בחרתי בדרך הקלה, לעלות למקדש אמר שליד העיר הורודה ג'יפור. לא בחרתי לרכב על גבם של פילים מסכנים, אשר כל עולם הצטמצטם לידי עליה לצורך ירידה ושוב עליה ושוב ירידה במצודת אמבר התיירותית והמקסימה שליד העיר הורודה ג'יפור. עליתי וירדתי ברגל כחלק מחווית הביקור במבצר ונזהרתי שלא ארמס לפתע, ברגלי איזה פיל עייף. אוגוסט