בג'יפור העיר הורודה החלטנו החלטה אמיצה. לרכוש חמישה כדי חרס ולשלוח אותם לארץ. ולא סתם כדים. ולא סתם משלוח ולא ממש עכשיו, אלא זיכרון. אז הנה, אני מספרת: אי אז, בשנות ה80, בטיול הגדול סביב העולם, הגענו לג'יפור. סוף טיול ארוך ברג'סטאן. וכמו תמיד, אנחנו מתלהבים מזוטות של חיי יום יום. מיקדנו את העניין בכדי
לרגע, הפכתי אני והמצלמה לאטרקציה המקומית ברחובות ג'יפור. כי בהודו, אף פעם לא משעמם. ג'יפור העיר הורודה 2011
הגענו למלון בעיר הורודה ג'איפור. אואזיס בלב מדבר. מבעד לחלון, נשקף אגם ובו ארמון מלכות, לא יכולנו לבקש נוף יפה יותר. נקישה קלה בדלת ובחור הודי שחור עיניים, שחום ויפה, מציג עצמו כחדרן שלנו ושואל האם לפרוק עבורי את המזוודה. עודי מתפלאת ובליבי חשבתי, שדווקא יהיה אחלה, אם בשובי הביתה, יצוץ צעיר כזה, זהה, ויבקש
לא בחרתי בדרך הקלה, לעלות למקדש אמר שליד העיר הורודה ג'יפור. לא בחרתי לרכב על גבם של פילים מסכנים, אשר כל עולם הצטמצטם לידי עליה לצורך ירידה ושוב עליה ושוב ירידה במצודת אמבר התיירותית והמקסימה שליד העיר הורודה ג'יפור. עליתי וירדתי ברגל כחלק מחווית הביקור במבצר ונזהרתי שלא ארמס לפתע, ברגלי איזה פיל עייף. אוגוסט