רישיקש

"חשבתי שאת אחותו הגדולה"… מחמאה אדירה, שקבלתי מצעירות ישראליות, בעת המתנה לטיסה מומבאי – דלהי…כנראה שהיו קצת עייפות ובכל זאת, לקחתי. טיול עם הילד, כשהתפקידים מתהפכים, והוא הופך למבוגר האחראי ואני סתם אמא, אשר מנסה לצבור כמה שיותר שעות עם הילד, לפני שארד לאחור בסולם העדיפויות הפרטי שלו. וכך, מוצאת עצמי בטיול מפנק וגם קצת

השכמנו עם ציפורי דלהי. הנהג ניווט אותנו במהירות רצחנית, בין המוני הודים ומליוני פסי רכבת, ממש עד לפתח הקרון הנכון. נפרדנו ממנו בחיוכים ובתשר קטן, שיהיה מרוצה. די עייפים ולא ממש יודעים למה לצפות, התיישבנו במקומות השמורים לנו, לצד משפחה סיקית רעשנית. משום מקום, הוצנחו אלינו בקבוקי מים, מיץ ליים. תרמוס של תה הודי מהביל

יש מחיר, אותו עליך לשלם, אם אתה בוחר להתנתק מהמוני המטיילים, אשר בחוכמת ההמונים, מצטופפים בגסטהוסים עלובים בסימטאות מרכזיות אני, כחובבת מזרונים משובחים וכריות רכות ושהמולת הרחוב, מדירה שינה בעיני, (כיאות לבת כפר שכמותי) בחרתי לישון במלון מרוחק הניצב על ההר וגבעה ומשקיף על הגנגס . בקו אווירי, נראה קרוב, אבל במציאות ההודית, גרמי מדרגות

מבעד לחלוני, הלילה עוטף ברכות את רישיקש. והעננים, לרגע נדמו לי, כמליוני תפילות המפלסות דרכן לאלוהים המקומי. אוגוסט 2017

אחרי שהצלחנו לרדת את כל המדרגות (ויש הרבה) מהכביש הראשי לגשר ראם ג'ולה. למצוא עצמנו במקום הלא נכון. לעלות בחזרה את כל המדרגות ולקחת שוב טוקטוק והפעם למקום הנכון, ליד השוק… הפקדתי כפכפי בכניסה והצטופפתי יחד עם כל ההמונים אשר באו לצפות בטקס הפוג'ה הקדוש, של גדת הגנגס, בעת השקיעה. בדיוק אז, נפתחו ארובות השמים