לשמוח בפסטיבל הרוחות "פי טה קון" לו יכלתי הייתי פורשת כנפיים ועפה לי כדרכי למזרח. לפעמים, הנסיבות לא מאפשרות נדודים. יציבות ונכחות מתמדת חשובות ליקרים לי ועל כן אני מקורקעת לעת עתה. מתנחמת בלימודי שפה חדשה: תאית כמובן. בחלומות על טיול חדש ובזיכרונות. זיכרון מקסים: פסטיבל פי טה קון המגניב אשר נערך בעיר דאן סאי
החוויה מתעצמת כשאתה מטייל לבדך באתר עתיקות יפה. לרגע קל, אתה אפילו מסוגל לדמיין עצמך עובר לגור שם, בשקט הנהדר והשלו שבמקום. לא הרבה טורחים להגיע לפינות החמד הנסתרות של תאילנד ולדעתי הן מדהימות. הגענו ללון במלון ענקי ונטוש Phanomrungpuri – בדרך לפסטיבל הפילים בסורין אשר נמצאת בחבל איסאן. המלון בסגנון תאילנדי מיושן (אולי שיפצו
לאודון טאני יש אצלנו פינה חמה בלב : "התאילנדים שלנו" גרים באודון וסביבתה. כל כמה שנים, אנחנו מגיעים לביקור של העובדים התאילנדים שלנו באודון טאני. מפגש חברים מסורתי. עושים סיבוב במטעי הגומי של טיום. בדרך עוצרים לאכול במסעדת הדרכים של אחותה. מבקרים בחוות סחלבים, שם, מבטיחים לנו כי נראה סחלב הרוקד לצלילי מוסיקה. משם ממשיכים
פסטיבל העיר העתיקה פימאי – פסטיבל נהדר ! לפסטיבל העיר העתיקה פימאי רצוי להערך מראש : רצוי לברר את מועד הפסטיבל במדויק (חודש נובמבר), באתר רשמי של הפסטיבל. להזמין מקום לינה מראש .אנחנו לנו בעיר, אשר חשבנו בטעות שהיא קרובה לפימאי : נקון רצ'טסימה. אחר כך,הבנו כי נקון רצ'טסימה מרוחקת כשבעים ק"מ בערך מפימאי העתיקה עצמה.
על פסטיבל הפילים בסורין: הפילים הם חלק מתרבות העם התאי. לטוב ולרע. הפסטיבל, הוא פן נוסף במחלוקת הציבורית על ניצולם של הפילים. אני חיבבתי את הצד הטוב של הפסטיבל: מצעד עגלות מקושטות להדהים ועליהן שפע ירקות ופירות שיועדו למחרת לפילים ולא ממש אהבתי את מופע הפילים, המדמה את פלישת הבורמזים לאיוטיה. למרות שאני בהחלט
מסלול אהוב עלינו במיוחד: נסיעה לאורך המקונג. מנונג קאי לכיון צפון מערב. נונג קאי, עיירה מנומנמת על שפת המקונג, שעיקרה הוא טיילת ארוכה לאורך גדת המקונג ומסעדות בה הרבה. בצידו השני של הנהר משתרעת לאוס. גשר הידידות המחבר בין שתי הארצות, נמצא קרוב ממש. אטרקציות נוספות בעיר : שוק העיר וגן פסלים בודיהסטי הזוי: Sala
העיר מוקדהן היא בעצם שוק אחד גדול: שוק הודו-סין על גדת נהר המקונג. מאחורי השם האקזוטי : שוק הודו-סין, נמצאות הרבה מאוד סחורות, העוברות מיד ליד ומארץ לארץ. היות והעיר מוקהדון קרובה מאוד לויטנאם וגם ללאוס הנמצאת בגדה שמנגד וגשר הידידות השני נמא ממש קרוב.(הגשר מחבר בין לאוס ותאילנד). המוני אדם הבאים לקנות את הסחורות
החברים התאילנדים שלנו באיסאן בשנות ה90 המאוחרות, אחרי שנואשנו לעבוד עם מתנדבים. אשר בדרך כלל שתו כל כך הרבה, שהיה קשה להם לקום בבקר לעבוד וגם אז, לא עם הרבה חשק. ישראלים, לא הגיעו לעבוד אצלנו. רחוק מדי, קשה מדי ועוד בשכר מינמום. ואז הגיעו התאילנדים ותאכלס, עזרו לנו להפריח את השממה. ובתמורה הרוויחו
נונג-קאי מערבה… כביש 211 פיסול בשיחים לפעמים, דברים מוזרים צצים כשאתה נוסע בכבישי תאילנד . למעט העובדה כי הכבישים הבינעירוניים בדרך כלל ריקים ממכוניות ואתה נוהג בעצמך ומציל את הכביש משיממונו הרגיל. במיוחד כשמדובר בנסיעה מצפון איסאן מערבה. פתאום, צצו להם פסלי שיחים ביזאריים לארך הכביש. הכביש העובר לצד גדת הנהר (מקונג) – די פסיכי… אבל