לאכול צמחוני בטאיפיי וסביבתה
צמחונית גרגרנית מטיילת בטאיפיי
קראו נא את הספר הזה: "הדרך הארוכה אל החוכמה" מאת יאן-פיליפ סנדקר בספר, אגדות עם בורמזיות, המאפשרות הבנה נכונה יותר, של המגוון האתני והאנושי הרחב של אנשי בורמה. אגדות תמימות של עם מקסים. וכמו חיי המקומיים, שאינן פשוטים כלל, במציאות הדלה של בורמה, כך גם האגדות. רובן, אינן מסתיימות בסוף טוב. מצחיק לקרוא את סיפור
כשמטיילים משך זמן ממושך, קשה לקנות מזכרות רבות ולשאת אותם משך הטיול. עם השנים והטיולים בעולם, סיגלנו "מיומנות" רכישת פריטים קטנים ומגניבים אשר אינם מכבידים על התרמיל / מזוודה. האוסף שלנו, ממשיך לגדול עם השנים ואיכשהו, תמיד נמצא להם מספיק מקום על המדפים. והאבק המדברי…?… הוא מקומי לחלוטין. והשם : "אלוהי הדברי הקטנים" מגיע מהספר
באסיה, באופן מסורתי, נהוגים שירותים הנקראים שרותי כריעה (בית שימוש בול-קליעה). תאכלס, כמה הגייני / הגיוני לשבת על אסלה שמישהו אחר כבר נהנה משרותיה..? ויש לזה גם אפקט בריאותי, כך אומרים. יציאות באופן טבעי יותר בתנוחה זו. הקץ לטחורים. אבל לנו, למערביים, צריך להעביר השתלמות בנושא שירותי כריעה. כך לפחות התרשמתי בטיול לביג'ין. שם, למרבה
כיאות לספרנית הבית שלכם ולאחר קפיצה קטנה להודו, רשימת ספרים שכדאי לקרוא כהכנה לטיול בהודו ספרים שעשויים להקל עליכם לעכל את המקום העצום הזה ושמו הודו: הרבה לפני תחילת הטיול, רצוי לקרוא את הספר האלמוותי של קרליבך : "הודו יומן דרכים" – קרליבך, ביקר בהודו בשנת 1954 ואת רשמיו מהודו כתב בספר. אין עוד ספר
בקנצ'נבורי שבתאילנד, נמצא מקום הנקרא #Helfire_pass - "דרך בורמה" בתאילנד. במלחמת העולם השנייה, החליטו היפנים לחצוב ביערות הטיק והבמבוק של צפון-מערב בנגקוק, דרך למסילת ברזל, אשר תחבר אותם עם כוחותיהם בבורמה. התאים איפשרו זאת ומנעו בדרך דיפלומטית, מלחמה ביפנים והיפנים החלו בבנית התוואי המסובך והמופרע הזה, אשר גבה חייהם של כמאה אלף עובדי כפייה,
