פתאום התחשק לי מלאי כופתה. אולי בגלל שאני מקורקעת, עקב נסיבות החיים ולא מצליחה, בזמנים אלה, לפרוס כנפיים. מוצאת עצמי מתגעגעת. נשארה בידי חדוות היצירה של הכנת טעמים אשר יסחפו אותי למחוזות רחוקים. את הודו, אני בוחנת תמיד מבעד למלאי כופתה. יש פעמים בהם אני מתענגת ולפעמים גם מתאכזבת. לא הרבה נדרש על מנת להכין
בנסיעה לאורך החוף, מפוקט צפונה, מגלים חופים יפיפיים והמוני רזורטים מקסימים באזור קאו-לאק אם ינחיתו אתכם שם. על חוף הים באמצע הלילה. לא תדעו, (באחריות) שאינכם באיזה אי שומם, אלא בחוף על היבשת. והבונוס, פחות צפוף עד נטוש (תלוי בעונה ובמיקום). מחירים שפויים יותר. שקט ושלווה. שמורת הטבע Laem Som (הכניסה בתשלום) התגלתה לנו כיער קזוארינות
אף פעם לא נמאס לנו לאכול פאד-תאי בתאילנד. מנת הרחוב הצנועה המגיעה בתוספת כרוב חי, פולי שעועית ארוכים ופציחים מרוב טריות. הר של נבטים. בוטנים קטנטנים ופינת לימון חתוך. בארץ, הפאד-תאי, עבר סוג של גיור וטרם טעמתי אחד ראוי. כיאות לצמחונית אדוקה שכמוני, אני מבקשת : Pad-Thai Jay. בדרך כלל זה עובד.
לשתות לאסי זעפרני הכי טעים שיש בהודו: לאסי זעפרני : טעים ביותר בכיכר השוק בג'ודפור רג'סטאן. אבל אם אתם לא שם כעת:קחו רוויון. השרו קמצוץ חוטי זעפרן אמיתי (היזהרו מחיקוים – סיבי קוקוס צבועים באדום) במעט מים רותחים לפחות כשעתיים. הכינו מעט אבקת הל טחון. ערבבו הכל עם מעט סוכר, על פי טעמכם. מוסיקה הודית
מצאנו לנו פינת חמד על גדת נהר המקונג – קונג'יאם: מפגש בין נהר המקונג ונהר מון, אשר יוצר מפגש צבעים מיוחד. הצבע הכחול מגיע מנהר המון ולעומתו, המקונג תורם את הצבע החום. בהמשך, הם מתערבבים. (כמעט כמו בשיר של דתיה בו-דור : "כך נולד הצבע" ) והמלון, שהיה ממש על גדת המקונג ומטעמי המסעדה השאירו
הכנת טופו ביתי
אוי כמה שאני מתגעגעת לקאנום קרוק חביתיות קוקוס מתוקות מלוחות, שטעים לפתוח איתן את היום. את מחבת השקעים, סחבנו איתנו כל הדרך מתאילנד, עכשיו נותר רק לטרוח ולהכין ולהתעלם בגבורה מכמויות הסוכר שבמתכון. נדרשת מידה של נסיון ושליטה בגחלים הרוחשות מתחת למחבת… מתכון לקאנום מהבלוג המצוין של עדי – סאנוק בתאבון !
כך מכינים מלימון אחד, לימונדה לשניים. ולמרות שהיה חם ומאוד רצינו לשתות כוס לימונדה הודית, לא שתינו. חששנו לבאות. ובתמונה : אני ושומר הסף, במלון בפושקאר 2010
בדרך מג'יפור לדלהי, בעצירה קצרה לשם תשלום אגרת מיסים, הקיפו אותנו ילדים – רוכלים. מאוד חשקתי בחתיכות הקוקוס שמכרו, בדוסות הענקיות המטוגנות וכמובן שלא העזתי, אבל כשהגיע ילד עם המחבת… נשברתי וקניתי. הנהג החמוד שלנו והמשתף בסיפורי חייו, שיבח את המחבת ואמר כי צ'אפטי שאשתו מכינה על מחבת חרס, שווה בהרבה מצ'אפטי המוכן במחבת רגילה.