מה עושים כאשר הזמן לא עף בשדה התעופה דון מואנג בנגקוק? איך מגיעים ואיך עוזבים? היכן אוכלים, יושבים, נחים? והיכן שמירת החפצים? יש לי וידוי. אני לחוצה משדות תעופה. פוחדת לפספס איכשהו את הטיסה. תמיד לוקחת מרווחים גדולים מדי בין טיסה לבאה. דוגלת בלהקדים עדיף, מאשר לאחר ולפספס. טיסת אלעל שלנו מתל אביב לבנגקוק, לא
מרכז הקניות Iconsiam מעורר התפעלות בשל גודלו, עיצובו המיוחד. מקדש קניות אמיתי
היעד הראשון שלנו בטיול הגדול היה העיר בנגקוק ומאז ועד עצם היום הזה, זהו סיפור אהבה שאינו נגמר. אי אז, בשנות ה-80, לנו ברחוב צדדי קטן. יותר SOI (סמטה בתאילנדית), מאשר רחוב. קואסאן. לקחנו חדר בגסט האוס אשר נקרא בפשטות 160 Guest House. חדר קטן, קירותיו נייר ומאוורר משותף לכל שני חדרים. מקלחת שירותים משותפים
מרוב מלונות - קשה לבחור. אבל בכל זאת, יש כמה דברים שיקלו עליכם לבחור
מקומות מפתיעים בבנגקוק
יש לי איזו אמונה טפלה, שסיגלתי לי משך שנותי… אטמון את הבאטים הנותרים מהטיול, בקופסא יפה אשר נקנתה, לפני שנים רבות, בכפר אומנים,ליד צ'אנג מאי. וכך, איזו שהיא ישות נסתרת או תפילה המתבצעת מאליה, תדאג להחזיר אותנו במהרה לתאילנד. עד כה, לא רע… וכשמגיעים לתאילנד, תמיד יש כבר כמה באטים כדי להתחיל את הטיול.
בשנת 1984 – 1985, היינו בביקור הראשון שלנו בבנגקוק, שמאז הפכה להיות עבורנו, בירת הארץ הנהדרת ביותר בעולם. בבנגוק, היינו עדים אז, לטקס המפואר של שריפת גופת מלכה. מבנים שלמים הוקמו בפארק לומפיני שבבנגקוק. נצבעו ביד אומן וצופו זהב. והכל, על מנת להעלותם באש, בתום תקופת האבל. אינני יודעת מי היתה המלכה אשר נפטר. אולי
הגענו בנגקוקה. זה שאיתי מתחיל להיות עצבני מעט ולחוץ. אוהב את בנגקוק וגם שונא: אוהב לדגום את מיטב המאכלים, שונא את הקילומטרים הארוכים ברגל. אוהב את האווירה. שונא את הקניות. אוהב את השווקים הרבים, שונא חיפוש אחר מתנות. בקיצור, אם לצטט : "בנגקוק זה כבר לא חופשה. זו עבודה .." נובמבר 2017
יושבים ביפנית קטנה במרכז MBK. מסתבר שרבות ממסעדות בנגקוק, אימצו תפריט צמחוני, לשמחתי. הטרנד הטבעוני העולמי- עושה את שלו. לידנו סינים מתקתקים את האוכל במקלות, בזריזות מגניבה להתקנא ואילו אנחנו , אימצנו את השיטה התאית . בעזרת המזלג מעמיסים על הכף ואז אוכלים, כמו גדולים. בלי לההשקיע מאמץ בלכידת האוכל. ותאמינו לי, ניסיתי