תמיד כיף להגיע לחוף ים. אבל במקרה של וורקלה, אהבנו הכל פרט לחוף הים. אולי כי אנחנו, האוהבים את תאילנד וחופיה, קשה לנו ההשוואה. אולי כי הגענו לחוף היותר מקומי, הפחות מטיב עם תיירים. מחלון חדרינו במלון, המשכשך ממש במי הים. צפינו בהתרגשות בתהלוכות הרבות של הינדים השוטפים מעליהם את אפר מתיהם בממי חוף הים.
בנסיעה לאורך החוף, מפוקט צפונה, מגלים חופים יפיפיים והמוני רזורטים מקסימים באזור קאו-לאק אם ינחיתו אתכם שם. על חוף הים באמצע הלילה. לא תדעו, (באחריות) שאינכם באיזה אי שומם, אלא בחוף על היבשת. והבונוס, פחות צפוף עד נטוש (תלוי בעונה ובמיקום). מחירים שפויים יותר. שקט ושלווה. שמורת הטבע Laem Som (הכניסה בתשלום) התגלתה לנו כיער קזוארינות
האם מפרץ או-מנאו נשמר כסוד מקומי מפני התיירים?… ככה לפחות זה נראה לנו, כשהגענו בפעם הראשונה למפרץ. כל כך הרבה פעמים בתאילנד ומעולם לא שמענו על המקום. אז הנה: אם אתם חובבי תאילנד אמיתיים,חובבים מאכלי-ים ונופים שלווים. זה המקום בשבילכם. המפרץ נמצא בחבל ארץ Prachuap Khiri Khan ורק בגלל היותו רחוק משדה תעופה, הוא כמעט לחלוטין
אין בעצם הרבה סיבות להגיע לראנונג והנה מצאנו עצמנו שם כבר לפחות פעמיים . בפעם הראשונה הגענו לראנונג על מנת להמשיך לאי קטן וחמוד קו-פאיאם. בפעם השנייה, ברחנו ממזג אוויר לא נעים (גשם) בצד מפרץ בנגקוק – צ'ומפון והרווחנו דרך יפה להפליא. וכן, גם מזג האוויר השתפר בצד ים אנדמן. אז ככה: בראנונג אין הרבה
עונת הקיץ שלנו, מקבילה לעונת המונסונים הגשומה במזרח אסיה. בדרך כלל בחרנו לטוס בקיץ לתאילנד, שם המונסון פחות נורא ביחס לשאר הארצות באזור. אבל אף אחד לא מבטיח לכם מראש, מונסון חביב. כזה שיורד רק אחר-הצהרים ונרגע לעת ערב. בשנה שעברה הגענו לתאילנד במאי והמונסון היה פופאי… התוכניות להיות בים, התפוגגו מול הגשמים העזים וחיש
אנחנו מחפשים משהו חדש, בכל פעם שאנו מגיעים לתאילנד. במסגרת שכזו, הגענו למחוז הנידח טראט. הדרך הנוחה ביותר להגיע לטראט היא בטיסה מבנגקוק. ל- bangkokairways , בלעדיות על קו זה. על כן הטיסה אינה מהזולות יחסית. תאכלס, ניתן להגיע גם יבשתית. ניסנו את זה פעם בעבר. כ5-6 שעות בדרכים. מטראט, ניתן להפליג לאיים, כשהגדול והידוע
לאורך החופים נראים דייגים, הולכים הלוך וחזור בתוך המים הרדודים ו"מסיעים" רשתות כחולות. כאילו גורפים ומעלים משהו מתחתית הים. כשפתחנו חלונות, היכתה צחנה עזה. סירחונם של אלפי שרימפסים קטנטנים – כאלה, שלא יזכו להגיע לבגרות וכעת לאחר שנשלו מהים, נשארו להתייבש לאורכי החופים וסיימו חייהם בתוך צנצנות קטנות, כממרח שרימפס עז ריח וטעם. ממרח שרק תאילנדים מסוגלים
בבית מלון חביב, על שפת הים, אי-שם במפרץ בנגקוק. בפרצ'ופ קירי קאן. אז הוא אמר לי: "מה הכיף הזה שלך להיות כל כך הרבה זמן בים ? תנועת הגלים ? הנעימות שבמים ?" ניסיתי להסביר לו. שכח, שאי פעם לפני יותר מיובל שנים, התערסל בחמימות מי השפיר -תשעה חודשים… לא השתכנע. יצא מהים. יחכה לי
אין מילים לתאר את היופי הזה מטיילים לאורך מפרץ בנגקוק – נובמבר 2017