מערכת התחבורה המצויינת של טיאוון מאפשרת בנוחות, גיחה לטיולי יום מטאיפיי. כך הגענו בקלות לעיר הנחמדה Hualien. בדרך, מחלונות הרכבת אפשר לראות את קו החוף. מים טורקיזים. חופים נטושים. הופתענו. למה אין איש? יום קודם טרחנו והגענו לתחנה המרכזית לשם קניית כרטיסי הרכבת ל-Hualien מחיר כרטיס לכיוון 440 דולר. משך הנסיעה כשעתיים וחצי. מה שהיה
הפארק הגיאולגי yehliu סיפק לנו חוויה גאולוגית ואנטרופולוגית סבא שלי נתנאל, שמאוד אהבתי ועד היום אני מתגעגעת אליו, נהג לטייל בחוף ים ראשון ולאסוף אבנים סחופות ים ורוח. בכל אבן הסתתר עבורו אוצר. בכל אבן מצא נשמה, דמות וסיפור. "הביטי" אמר לי."כאן מסתתר כלב ים קטן"… אהבתי את האוסף שלו. אבל לא הייתי מספיק חכמה
כאשר צמחונית רעבה מטיילת בטאיפיי כצמחונית אדוקה, אני מבלה זמן ניכר בחיפוש אחר אוכל צמחוני טעים במדינות זרות. וכן, גם בארצנו הקטנה. לא תוכלו לתת לי מנת פסטה ברוטב ולצפות שאהיה שבעה ומאושרת… אולי… רק באיטליה. כל מדינה בעולם והקושי למצוא בה אוכל מקומי צמחוני וטעים. טאיפיי הפתיעה ובגדול. הכינותי מראש משפט חשוב בסינית: wǒ chī
ארבע שעות טיסה מבנגקוק והגענו לטעימה ראשונה בטאיפאיי משום מה, עד כה, זנחנו את טייוואן. הפעם, השקענו והגענו. ספטמבר איננה העונה המומלצת להגעה לאי. חודש גשום ואפור. כך יצא שמרבית הזמן רוססנו בטיפות גשם.טאיפיי נראתה לנו די ריקה מתיירים מערביים. ודווקא אהבנו זאת. טרקים, אינם משאת נפשינו וכך מצאנו עצמנו בטיול עירוני קצר. גילוי נאות: לא נעשנו