יש מעלית למקדש שווה דגון וזה כבר לכשעצמו שווה! בניגוד לכך שבורמה היא מדינת העולם השלישי ורבים מתושביה חיים במחסור של מים, חשמל ותשתיות, נהנה מקדש שווה דגון ביאנגון, מפירוטכניקה מודרנית של אורות סגנוניים, המשווים למקדשים אור יום ושמחה. המקדש עצום ובנוי בעצם כקומפלקס של מקדשים רבים. המאמינים מסתובבים בין המקדשים השונים. איש, איש ואלוהיו.
בדרך לאגם אינלה, עצרנו במערת פינדאיה וטוב שכך. אחרי הר פופה, נעשנו חשדניים לגבי טיפוס למקדשים / מנזרים / מערות מרובי מדרגות למטיבי לכת, שזה ממש לא אנחנו.שמחנו למצוא מעלית למערת פינדאיה, אשר חסכה לנו את הצורך לקטר. אולי קראו הבורמזים את רחשי ליבנו, אחרי הטיפוס המייגע להר פופה.נכנסנו למערה. החלק במערה שאינו פעיל יותר
המקדש בהר פופה ליד פגאן מינאמר- 2012 עלינו 820 מדרגות, אם ספרנו נכון. יחפים… כי ההר קדוש. מבריחים קופים מתוסכלים כי הם רעבים ומציקים. בעזרת מקל מענף עץ, כי זה מקובל ואף נדרש. כשהגענו למעלה, היה נחמד וזהו. אם כי לא מדהים. ואז ירדנו חזרה 820 מדרגות. יחפים ועם קופים. כי… אתם כבר יודעים, כי
טיול מתקן במניאמר מרץ 1985 מוצא אותי בבורמה. חולה, למרבה התיסכול, כי אז, הויזה ניתנה רק לשבוע והיה מסלול די מוטרף שהיינו אמורים לעשות, כדי להספיק לראות את כל נפלאות בורמה בשבוע. נגררתי חולה לפגאן וכל מה שאני זכיתי לראות היו בתי שימוש. וכשאתה חי מעשרה דולרים ליום לזוג, כולל הכל. גם בתי השימוש הם
פעם, לא התעצלנו לכתוב במחברת שורות טרם היות אינטרנט ושאר פלאי הטכנולוגיה, השתמשנו במחברת. המחברת היתה כל עולמנו בטיול. רשמנו בה יומן מסע. חוויות. קשיים. טיפים מחברים, למקומות בהם טרם ביקרנו. טיפים לחברים, מהמקומות בם היינו. רשמנו בקפידה כל פדיון טרוול צ'ק (יודעים מה זה בכלל?)… כתובות של חברים שאיתם נפגשנו בטיול. בקיצור הכל.